הבלתי נשכחים / אסטון וילה בפעם הראשונה

גמר ליגת האלופות היה ונשאר אירוע נוצץ במיוחד, אחת הפסגות אליהן שחקן כדורגל שואף להגיע. יש משהו בגביע הנוצץ עם האוזניים הגדולות ובטורניר הכל כך מעניין ומותח הזה, שגורם לכל שחקן לחלום על הרגע בו הוא מניף אותו. על הרגע בו ההמנון המפורסם מנוגן באצטדיון הביתי שלו.

רגע אחרי משחקי שמינית הגמר שהיו מלאי דרמה וסיפורים, הגיע הזמן ללכת אחורה, אל עוד גמר בלתי נשכח בהיסטוריה של המפעל (גם כאשר נקרא: גביע אירופה לאלופות). מוזמנים לצלול יחד איתי למסע נוסטלגי בהיסטוריה הענפה של המפעל היוקרתי הזה.

פרק 7: אסטון וילה בפעם הראשונה: גמר גביע אירופה לאלופות 1981/82

הקדמה: מעט מאוד קבוצות במהלך ההיסטוריה זכו בגביע אירופה לאלופות (/ליגת האלופות) בהופעת הבכורה שלהן במפעל. אסטון וילה זכתה להיות אחת הקבוצות האלה. רגע אחרי ההעפלה שלה לרבע גמר ליגת האלופות (בעונה הנוכחית), בואו נחזור אחורה אל הפעם הראשונה שלה במפעל.

מתי: 26 במאי 1982

מי: אסטון וילה נגד באיירן מינכן. 2 הקבוצות הגיעו למפעל אחרי זכייה באליפות בליגות המקומיות בעונה שלפני.

איפה: אצטדיון פיינורד, רוטרדם, הולנד

הסיפור: בשביל להבין איך אסטון וילה מצאה עצמה בגביע אירופה לאלופות, נחזור טיפה אחורה. מאז שנות ה 30, וילה חוותה לא מעט מפלות בכדורגל האנגלי. היא הייתה קבוצה יחסית חלשה, ומלחמת העולם השנייה רק החמירה את המצב.

ב 1970 הגיעה נקודת השפל ו-וילה ירדה לליגה השלישית.

אלא שבשנים שאחרי היא הצליחה לחזור לליגה הראשונה, ובעונת 1980/81, לראשונה מזה 71 שנים, היא זכתה באליפות אנגליה, והבטיחה העפלה ראשונה בתולדותיה לגביע אירופה.

באותה העונה באיירן מינכן זכתה באליפות גרמניה, בפעם ה 7 בתולדותיה, והבטיחה גם היא את המקום במפעל הנחשק.

באותה עונה (כמו בעונות שלפניה ובאלו שאחריה) הייתה שיטה שונה מזו שאנו מכירים מהשנים האחרונות. כל הקבוצות חולקו לזוגות ושיחקו אחת מול השנייה בשיטת בית וחוץ, בכדי לקבוע מי הקבוצה שתעפיל לשמינית הגמר.

וילה ובאיירן סללו את דרכן אל הגמר, ולכולם היה ברור שבמפגש הזה יש רק פייבוריטית אחת - באיירן, שבסגל שלה תוכלו למצוא בין היתר שמות גדולים כמו קלאוס אאוגנטאלר, פאול ברייטנר וה-כוכב קרל היינץ רומניגה (זכה שנתיים ברציפות בכדור הזהב ב 1980 ו 1981), ומי שעתיד להגיע פחות מחודשיים אחרי הגמר הזה לגמר המונדיאל עם נבחרת גרמניה המערבית (שם הם הפסידו לאיטליה 1-3).

המשחק יצא לדרך. וילה לא ידעה שהיא עומדת לעשות היסטוריה.

אחרי 10 דקות של כדורגל השוער של וילה, ג'ימי רימר, סימן לספסל שהוא לא יכול להמשיך לשחק. היו לכך סימנים מקדימים, באימון של וילה 3 ימים לפני הגמר הוא נפצע קלות בצוואר. לימים המאמן טוני ברטון ישחזר את ההחלטה לפתוח עם רימר למרות הכל. הוא מספר שזו בעיקר החלטה של השחקן עצמו. רימר אמר שהוא מרגיש טוב וגם התאמן באותו בוקר אימון אינטנסיבי בלי שום בעיות, מה שתרם להחלטה להאמין שהוא כשיר ולפתוח איתו.

אבל כאמור אחרי המקרה לברטון לא הייתה ברירה והוא החליף את רימר. רק המחשבה על חילוף כפוי בגמר גביע אירופה לאלופות, ועוד של השוער הראשון, מספיקה בכדי להבין את מה שחוו אוהדי ושחקני אסטון וילה באותו רגע. אל המגרש נכנס השוער האנגלי נייג'ל ספינק, כשהוא עורך את הופעתו ה 2 (!) בלבד במדי הקבוצה (ההופעה הראשונה הייתה בדצמבר 1979). "כשנכנסתי (למגרש), זה הגיע משום מקום", משחזר ספינק, "לא היה לי מושג שלג'ימי הייתה בעיה. לא חשבתי לרגע שהוא לא ישחק בכל הגמר, אז הייתי מאוד רגוע (לפני המשחק)".

באיירן לא הפסיקה לתקוף, לבעוט לשער, אבל ספינק סיפק את משחק חייו, עם תצוגה פנומנלית בין הקורות. הוא הצליח להדוף כדור אחרי כדור, בעיטה אחרי בעיטה, תוך שהוא שומר על קור רוח בלתי ניתנת לתפיסה.

ואז, בדקה ה 67 פיטר ווית' קיבל כדור רוחב ממש בתוך רחבת ה 5 ודחק את הכדור לרשת. אסטון וילה עולה ליתרון 1-0 ומממשת את הביטוי הידוע "מי שלא כובש, סופג".

גארי שו (משמאל) ופיטר ווית' חוגגים את שער הניצחון בגמר

היתרון הזה נשאר עד הסיום, ואסטון וילה עם ניצחון ענק זוכה בגביע בהופעת הבכורה שלה במפעל.

הזכייה הזו המחישה עוד יותר את השליטה של הכדורגל האנגלי באירופה, שכן זו הזכייה ה 6 ברציפות של קבוצה אנגלית במפעל.

הזכייה הזו זכורה עד היום אצל האוהדים של וילה בתור אחד הרגעים הגדולים בתולדות המועדון (אם לא ה-). ביציע הצפוני של האצטדיון של וילה תלוי שלט ובו תיאור השער מפי השדר בריאן מור (תוכלו לראות בתמונה למטה).

תיאור שער הניצחון בוילה פארק

זה היה ערב שאף אחד לא ציפה שיתפתח בדרך הזו. החל מיכולת מפתיעה לטובה של השוער השני, ועד לשער הניצחון והזכייה ההיסטורית.

עוד משחק שמוכיח עד כמה חשוב לא לוותר עד שריקת הסיום, גם אם אומרים לך שאין לך סיכוי לא לוותר.

לעדכונים נוספים על כל מה שקשור לכדורגל אל תשכחו לעקוב אחרי טיקי פאקה ברשתות החברתיות (אינסטגרם, טוויטר ופייסבוק).