ראיון עם רובי יאנג

אור: שלום רובי, מה שלומך?

רובי: בסדר. סיימתי עכשיו לשחק טניס.

אור: אה.. אתה משחק טניס?

רובי: כן, משחק פה בשכונה עם חברים שלי.

אור: איזה כיף!

קראתי שכשהיית בן 16 זכית עם קבוצת הנוער של הפועל חיפה באליפות, ושנה לאחר מכן הגעת לבוגרים. איך כל זה התגלגל?

רובי: באמת הייתה לנו קבוצת נוער יוצאת מן הכלל. אנחנו עשינו תיקו אחד עם מכבי חיפה ואת שאר המשחקים ניצחנו. בקיץ, אחרי שלקחנו את האליפות של הנוער, הגיעה קבוצת ריימס מצרפת (שהייתה אלופת צרפת) למשחק נגד הפועל חיפה, והיה משחק מוקדם בין גדנ"ע יהודה, האלופה במרכז, ובין הפועל חיפה, אלופת הצפון.

אור: אה.. זה היה מחולק לאזורים?

רובי: כן, באותה שנה זה היה מחולק. אז הם החליטו לעשות את "אלוף האלופים", כביכול, של הנוער.

היו 10,000 צופים וניצחנו 1-4, הבקעתי שער אחד ובישלתי עוד שלושה, ומאמן קבוצת הבוגרים באותה תקופה, זלטקו צ'ייקובסקי , חזה במשחק ולמחרת אמרו לי שאני עולה ל - א (לבוגרים), שאני אבוא לאימון. אז הגעתי לאימון וככה התחלתי את הקריירה שלי.

אור: חששת לעלות לבוגרים? בכל זאת היית יחסית צעיר…

רובי: כן, הייתי צעיר. הכניסו אותי לבוגרים, ישר להרכב הראשון. למעשה, שיחקתי את כל משחקי הליגה (הערה - באותה עונה). היו איתי שני סקוררים, שיחקנו עם 2 חלוצים מרכזיים, אברהם גינזבורג ושלמה לוי, ואני הייתי קיצוני שמאלי, כך שבישלתי הרבה שערים, וגם הבקעתי כמה.. באחד המשחקים האחרונים של הליגה (הערה: הכוונה היא לעונת 1960/61) שיחקנו נגד מכבי ת"א בחיפה, היו בערך 15,000 צופים.

בדקה האחרונה היה כדור קרן למכבי ת"א. כולם עלו למעלה, אפילו השוער שרשטינסקי הגיע עד קו האמצע. שייע גלזר בא להגביה את כדור הקרן, אבל לפני שהוא הרים, איציק אשכנזי, הקפטן שלנו, אמר לי "תלך קדימה", אז עליתי למעלה ועמדתי בפינה של המחצית, ממש 50 מטר מהשער שלנו, ואז הייתה הרמה, שחקן הרחיק את הכדור, וקיבלתי את הכדור, ממש באמצע המגרש. השוער של מכבי ת"א רץ אחורה ומאיזה 40 מטר הרמתי את הכדור מעל השוער, והכדור התגלגל ונכנס פנימה, והשופט שרק לסיום המשחק.

אור: מה, זה היה שער ניצחון?

רובי: כן…

אור: מרשים מאוד! אתה זוכר גם את משחק הבכורה שלך במדי הקבוצה הבוגרת?

רובי: משחק הבכורה היה משחק ידידות נגד הפועל ת"א בחיפה, והבקעתי שער. גינזבורג הרים כדור לצד שמאל, ויש לי את התמונה הזו שאני עם וולה ברגל שמאל, שהבקעתי שער לחודורוב.

אור: הייתה את הזכייה הראשונה של הפועל חיפה בגביע המדינה, ניצחתם את מכבי חיפה בגמר, בקריית אליעזר. זה גם היה ניצחון בדרבי וגם זכייה ראשונה של הפועל חיפה בגביע. איך הייתה התחושה באותו ערב? אני בטוח שהתחושה הייתה אדירה.

רובי: היה משהו גדול, אבל הבעיה הייתה שהפועל חיפה באותה עונה הייתה מועמדת לירידה, והמשחק הזה קצת נתן לנו השראה, וניצלנו ברגע האחרון. אני זוכר את שמחה אורן, שכבש את השער, והכותרת הייתה "אל אל הפועל, אורן הגואל" (צוחק).

אור: ואיך הייתה האווירה באצטדיון, בחדר ההלבשה?

רובי: כל האוהדים עלו על המגרש והרימו אותנו. אתה יודע, רוב משחקי גמר הגביע הם בבלומפילד או באצטדיון רמת גן. הדרבי הזה היה בחיפה, הם הסכימו לעשות את גמר הגביע בחיפה.

אור: הוא היה אמור להיות בחיפה מלכתחילה?

רובי: לא, ראו שמכבי והפועל חיפה עלו, אז הגישו בקשה וההתאחדות הסכימה שהמשחק יהיה בחיפה. משחק דרבי אחר, חצי גמר הגביע, היה הדרבי החיפאי היחיד בהיסטוריה ששוחק באצטדיון בלומפילד (הערה - במסגרת הגביע), וניצחנו 0-1, חבר שלי שוקה פלגי כבש את השער.

אור: ובגמר ניצחתם?

רובי: בגמר ניצחנו, ב - 66 את שמשון ת"א, בבלומפילד.

אור: אז היית שותף ל - 2 זכיות בגביע… זו בטח תחושה שונה לגמרי לזכות בגביע, אומרים שהגביע הרבה יותר מרגש כי יש קבוצות קטנות שיכולות לזכות...

רובי: זה נכון… באחד המשחקים הגיעו אלינו מחנה יהודה, קראו להם "אשפי הכדורגל מברזיל" והם היו שחקנים וירטואוזים, יוחאי אהרוני, בני רצון ועוד כמה… הם באו לחיפה, "אשפי ברזיל באים לחיפה" וניצחנו אותם 0-3 (צוחק).

אור: אז הם חזרו עם הראש באדמה..

רובי: טוב, אז בגביע הם נפלו. אתה יודע, ההתלהבות של הגביע ושל נוקאאוט זה שהמפסיד יוצא…

אור: נכון.. אולי לא הרבה יודעים, אבל הייתה תקופה ששיחקת עם בן דוד שלך, ויקטור, קראו לכם "צמד הדודנים". איך הייתה ההרגשה לשחק עם בן דוד?

רובי: זה קירב אותנו. כי עד אז היינו בני דודים אבל לא כל כך קרובים. אבא שלו ואבא שלי היו אחים, אבל שניהם היו שונים מאוד אחד מהשני. ויקטור למד כדורגל בקיבוץ מצובה בצפון, שהוא היה שם בתור חניך, ואחר כך הוא היה בנבחרת הנוער של ישראל, והייתה להם הצלחה במזרח, ואז העלו אותו לקבוצה הראשונה, אז התחברנו מבני דודים "רחוקים" כביכול, נהיינו חברים עד היום.

אור: זה נשמע כיף לשחק עם בן דוד. יש לכם משהו משותף…

רובי: הוא היה קיצוני ימני ואני הייתי שמאלי טבעי, ובאחד המשחקים נגד מכבי ת"א, הם אמרו "היאנגים באים, אנחנו לא מפחדים", (צוחק) זאת הייתה הכותרת..

אור: נחמד… בוא נעבור רגע לנבחרת ישראל.. אתה יודע שמתוך כל השחקנים של הקבוצה, בכל הזמנים, שזומנו לנבחרת תוך כדי שהם משחקים בהפועל חיפה, אתה במקום הראשון עם 50 הופעות…

רובי: כן.. לפני כחודשיים או שלושה, בעיתון שנקרא "כרמליסט", בחרו אותי כשחקן כל הזמנים של הפועל חיפה.

אור: נכון, נתקלתי בכתבה הזו..

רובי: אז זה הישג יפה, יפה מאוד.. הייתי גם הקפטן הראשון מחיפה שהיה בנבחרת… לחיפאים היה קשה מאוד, רוב הקפטנים היו תל אביבים. היה מעשה קונדסי בין שפר ושפיגלר, שפיגלר היה הכוכב שלו בנוער, ובאחד הפעמים שפר אמר לי שהוא לוקח לי את הקפטן.

זה היה בהכנות של אולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968. שפר נכנס אליי לחדר, היה איתי רוזנטל, חבר שלי, הוא (שפר) אמר לו "רוזנטל, תצא", אמרתי "לא לא לא, אני רוצה שהוא יישאר", אז שפר אמר לי "תוותר לשפיגלר, אני לוקח לך את הקפטן", אז אמרתי לו "אתה לא נתת לי את הקפטן וגם לא תיקח" (בצחוק)..

אור: מצחיק.. אתה זוכר את היום שבו הודיעו לך על הזימון?

רובי: כן, הייתי בן 17 למעשה. שיחקתי 3-4 משחקים בהפועל חיפה. יום אחד גיולה מאנדי הגיע לאצטדיון בחיפה לראות את השחקנים, הוא קרא לי "בייבי צ'יק". כי השם חיבה של זלטקו צ'ייקובסקי היה "צ'יק" (הערה - הוא היה שחקן בהפועל חיפה וכוכב נבחרת יוגוסלביה בשנות ה - 50), אז הוא (מאנדי) זימן אותי לנבחרת, לאימונים, למחנות אימונים, אבל עדיין לא שיחקתי משחק בין ארצי. רק בגיל 19 מאנדי (שלא אהב את שייע גלזר) ראה שאני מצטיין במשחקי ליגה, אז יום אחד הוא החליט לסלק את שייע גלזר. הייתה סדרה של 2 משחקים נגד חבש (כיום אתיופיה). במשחק הראשון, שנינו שיחקנו. אני הייתי קיצוני שמאלי ושייע (שבאותם שנים היה קיצוני שמאלי) עבר למרכז ההתקפה, ואני בישלתי 3 שערים, וניצחנו 2-3, וזה היה המשחק האחרון של שייע בנבחרת, והמשחק הראשון שלי בנבחרת.

אור: זה היה משחק רשמי?

רובי: זה היה משחק רשמי, קדם הגביע העולמי. ואתיופיה לא רצו/יכלו לארח אותנו, אז הם באו אלינו, בשנת 1961.

אור: אז זה היה משחק הבכורה שלך. את שער הבכורה שלך בנבחרת אתה זוכר?

רובי: זה היה במשחק השני. אחרי המשחק הזה, באה נבחרת איטליה, גם למשחק רשמי (בית וחוץ). המשחק הראשון היה ברמת גן, כמובן שהאצטדיון היה מלא, הם באו עם כל הכוכבים שלהם. נהרי הרים קרן מצד ימין, ונחום סטלמך, הקפטן, עלה בצורה נפלאה, יש לי את הוידאו של המשחק הזה, וסטלמך עלה ונגח לפינה הרחוקה ואנחנו מוליכים 1-0 נגד איטליה הגדולה. בדקה ה - 37 קיבלתי כדור במרכז המגרש, עברתי שחקן אחד ימינה, ואחר כך את השחקן השני שמאלה, ומ - 20 מטר, לא יודע איך היה לי את האומץ, אבל בעטתי שמאלית, זה הלך לחיבור ונכנס, ואנחנו מוליכים 2-0. השוער שלהם היה בופון, אבל זה דוד של הבופון הנוכחי. אז הולכנו 2-0 במחצית, ונפלנו מהרגליים אחר כך והפסדנו 4-2..

השער הזה זה כרטיס הביקור שלי בארץ. כשאני בא לארץ לביקור, לפעמים באים אליי אנשים, אומרים "זה רובי יאנג, הוא הבקיע נגד איטליה", זה כל מה שהם אומרים, הם לא זוכרים את הגולים האחרים, אבל את הגול נגד איטליה הם זוכרים…

אור: אני מסכים שהשער הזה הוא אחד מהשערים הכי מפורסמים שלך, אבל זוכרים אותך לא רק בגלל השער הזה.

רובי: בוודאי. הבקעתי שערים אחרים..

אור: נכון, גם בנבחרת וגם בהפועל חיפה.

רובי: הייתי מכין הרבה שערים, היה לי את החשק להכין לאחרים, לתת, והכנתי המון שערים לגינזבורג ולשלמה לוי, וכל מי שהיה במרכז ההתקפה, אז הכנתי להם הרבה שערים. אבל בזמנו, בארץ, להכין שער זה לא היה כל כך חשוב. היום אני חושב עושים סטטיסטיקה גם בהכנת שערים, אבל אז לא עשו את זה.

אור: נכון, בעיקר בזכות הנגישות למידע… אז כמו שדיברנו מקודם, היית גם קפטן בנבחרת ישראל, שזה מכובד בפני עצמו, וגם קפטן בהפועל חיפה. זו לא מעט הרבה אחריות.. זה השפיע עליך?

רובי: לא, זה בא באופן טבעי. הייתי בגיל שהייתי עם מספיק ניסיון. אני לפעמים חושב על זה, ואני אומר לעצמי שהייתי צריך לעשות ככה וככה. אתה יודע, כל האנשים שעשו דברים בחיים שלהם, חושבים אחורה ואומרים "הייתי צריך לעשות יותר", וזה מה שקרה לי. רציתי לעשות יותר אבל לא היה לי את הניסיון. גם לא היה לי מדריך. לכל שחקן יש אבא או דוד, שאחרי המשחק באים ואומרים "ככה עשית וככה עשית" ומנתחים את המשחק. לי לא היה כזה, אבא שלי לא היה בסביבה, ההורים שלי התגרשו בגיל צעיר, אז כל מה שעשיתי היה בכוחות עצמי למעשה.. אני מאוד גאה בקריירה שלי.

אור: כן, יש לך קריירה מרשימה מאוד..

רובי: אני נבחרתי גם לשחקן המילניום של הפועל חיפה…

אור: נכון…

רובי: אני חושב ששחקן המילניום הבא יהיה בעוד אלף שנה…

אור: נכון.. זה בטח נורא מרגש לקבל כזאת אהבה מהקהל..

רובי: זו הרגשה נהדרת, אין על מה לדבר…

אור: קיבלת כזאת הרגשה גם כשהיית שחקן פעיל?

רובי: הייתי אהוד על השחקנים האחרים, כל החברים שלי, אתה יודע, כשאתה משחק עם קבוצה שמנצחת כל הזמן, אתה באופוריה, אתה בן אדם אחר… אבל לגבי שחקן המילניום, יום אחד צלצל הטלפון, הרמתי, אחד התלמידים שלי לשעבר בארץ (הייתי מורה לחינוך גופני), אלי לבנטל (שיחק בנבחרת), ואמר לי: "רובי, נערך משאל בין האוהדים ואני שמח להודיע לך שנבחרת לשחקן המילניום!"

אור: אז ככה נחשפת לזכייה?

רובי: מה זה שחקן המילניום? הוא אומר לי, כל אלף שנה זה מילניום (צוחק) אז הוא אומר אתה נבחרת לשחקן המילניום, אמרתי טוב, יא אללה איזה כבוד גדול…

אור: באמת כבוד גדול.. אז לאחר 10 עונות רצופות בהפועל חיפה, עברת לניו יורק קוסמוס בארה"ב, איתה זכית באליפות. ספר לי קצת על המעבר…

רובי: אז עברתי לארה"ב, בכלל לא ידעתי מה זה קוסמוס, אבל שיחקתי בקבוצה מקומית, בליגה מקומית, ואחד השחקנים של הקבוצה היה גורדון ברדלי, והוא הפך להיות המאמן של הקוסמוס. הוא אנגלי שעבר לארה"ב עם המשפחה שלו, והוא עסק בכדורגל, הוא אימן ילדים. יום אחד הקימו עוד קבוצה, ניו יורק קוסמוס, ומינו אותו למאמן הקבוצה, והוא ראה אותי משחק בליגה המקומית, וביקש ממני לחתום בקבוצה. אז בשנת 1971 חתמתי, והוא ריכז הרבה שחקנים, חלק מהם בינלאומיים, ועוד לא ברמה של פלה, שהגיע ב - 1975/76, אבל שחקנים טובים. היו 8 קבוצות בליגה, מכל ארה"ב, ולקחנו מקום ראשון. בגמר ניצחנו את סנט לואיז, 1-2, ולקחנו את האליפות.

אור: זה בטח שונה לקחת אליפות בחו"ל…

רובי: זה שונה, אבל אלה היו זמנים שהכדורגל בארה"ב התחיל להתפתח. היום הכדורגל ענק בארה"ב, יש 32 קבוצות, ומלא צופים באים לכל משחק. אני מסתכל כרגע על הטבעת של האליפות שיושבת לי על האצבע, ואני לא הולך איתה כל הזמן כי אני עובד בעבודות עץ, ואני לא רוצה לקלקל את הטבעת, אבל היום יש אירוע משפחתי, אז שמתי את הטבעת נישואין על אצבע אחת, ואת הטבעת של הקוסמוס ביד שנייה.

יש לי סיפור על הטבעת של הקוסמוס שהלכה לאיבוד כמה פעמים ומצאתי אותה כמה פעמים.. זה כבר סיפור אחר, גדול, רציני… עשו על זה כתבה בעיתון המקומי פה של לונג איילנד. עשו אותה כי הטבעת אבדה כמה פעמים, כולל בחוף דדו בחיפה, במים, בין הגלים, הטבעת נפלה לי מהיד כששיחקתי עם הנכדים שלי. כעבור חצי שנה צלצל אליי מישהו ואמר לי: "מצאתי את הטבעת שלך", אמרתי לו: "מה??", הוא היה פעם מציל, אלי כהן אחד, והוא שוחה עם השנורקל והמסכה, והוא מצא את הטבעת במים, בתוך המים. חצי שנה אחרי שאיבדתי אותה!

זה ממש פלא!

אור: ממש נס!

רובי: אז כשהגעתי לחופשה כעבור חצי שנה, נפגשתי איתו ועם אשתו בחוף דדו, בחיפה, בחניון, והוא נתן לי את הטבעת, ואני נתתי לו תשורה שקניתי בטיסה, איזה מתנה בשבילו. בהתחלה הוא לא רצה לקחת שום דבר, בסוף שכנעתי אותו..

אור: ואז הוא לקח…

רובי: כן, זה היה מכשיר רדיו…

אור: נחמד.. מחווה יפה.. כשחזרת לארץ, המשכת לשחק עוד כמה עונות, נכון?

רובי: ב - 1974 חזרנו לארץ עד 1976, שנתיים הייתי בארץ. ב - 76 ביה"ס שלימדתי לפני כן ביקשו שאני אחזור להיות האחראי על הספורט בביה"ס, אז הסכמתי, וחזרנו לארצות הברית…

אור: קראתי שאחרי שחזרת לארץ, שיחקת עוד עונה בהפועל חיפה..

רובי: כן, יעקב גרונדמן היה המאמן. אבל הם הבטיחו לי לאמן את הקבוצה, הם שלחו אותי לגרמניה להשתלמות אצל מנשנגלדבאך וקייזרסלאוטרן, אז הייתי איתם איזה 3-4 שבועות, חזרתי לארץ, וחשבתי שיתנו לי לאמן את הקבוצה. לא, הם החתימו את סטלמך אחרי גרונדמן. אז פתאום באה לי הצעה לאמן, אז הלכתי לאמן את בית"ר ת"א, אמרתי "טוב, זה מה שרציתי". גם לפני כן עבדתי בתור פרשן ספורט אצל יורם ארבל, והיה ניסיון לא רגיל. למדתי המון כדורגל, כי הייתי צריך להסתכל על משחק כדורגל ולפרש מדוע הקבוצה הזו ניצחה ומדוע זאת הפסידה, אז הייתי צריך ממש לראות את העומק של המשחק, ולמדתי מזה המון. ואז הלכתי לבית"ר ת"א והייתה לי הצלחה מירבית.

אור: נחמד לשמוע.. בשנת 1975 פרשת מכדורגל… זו החלטה לא פשוטה, לפרוש. מה עמד מאחוריה?

רובי: תראה, אני כבר פרשתי לפני כן, כשנסעתי לארה"ב, הייתה לי הפרישה הרשמית. וכשחזרתי לארץ כעבור 5 שנים, כבר לא הייתי בדיוק מה שהייתי לפני כן (למרות ששיחקתי שנתיים בקוסמוס). הפציעות התחילו להיות יותר תכופות, וסבלתי די הרבה. היום הגוף שלי, חצי ממנו ברזלים בגלל הקריירה. יש לי ברך מלאכותית ו - 2 ירכיים מלאכותיות.. אבל שיחקתי שעתיים טניס הבוקר (צוחק)..

אור: אז עדיין הכל בסדר..

רובי: נסתדר.. הפציעות הן די תכופות יותר..

אור: אז הפציעות בעצם גרמו לך לפרוש..

רובי: כן, ובהזדמנות גם להיות בטלוויזיה, ואחרי כמה שבועות, לאמן את בית"ר ת"א, אחרי 10 מחזורים שאימנתי אותם, והפכתי את הקבוצה מלוזרים, קבוצה שהראש שלה להפסיד כל הזמן, הפכתי אותם לווינרים, אבל קיבלתי הצעה לחזור לביה"ס בו עבדתי, והחלטנו לחזור לארה"ב, בעיקר בשביל הילדים.

אור: כי הם למדו שם?

רובי: כן, הם למדו בביה"ס שאני לימדתי, והם אחר כך הלכו לתיכון בעיירה שבה גרנו. יש לי 3 בנים מוצלחים. אחד רופא רציני, השני עורך דין והשלישי יש לו MA והוא עובד במשרה רצינית. אז חזרנו למעשה בשבילם, ואני שמח שחזרנו. אבל אני מבקר כל שנה בארץ.

אור: יפה מאוד.. אתמול הפועל חיפה ניצחה את הפועל כפר סבא 2-3. אתה עוקב אחרי ליגת העל בשנים האחרונות?

רובי: כן בוודאי, אני עוקב אחרי הפועל חיפה. אני יודע שיש מירוץ מכבי חיפה ומכבי תל אביב, ראש חץ כזה, אבל אני בעיקר עוקב אחרי הפועל חיפה, שהייתה במרכז הטבלה, קצת למטה, אבל 2 הניצחונות האחרונים, אני מקווה שהצילו אותם…

אור: כן, יש לכם עוד עונה מובטחת בליגת העל.. אבל מה אתה חושב על הפועל חיפה בשנים האחרונות? (מבחינת ניהול, צורת משחק)

רובי: הבעיה היא שאם אתה רוצה קבוצה רצינית, אתה צריך להשקיע הון תועפות. תסתכל על דוגמאות מהעולם: מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, השקיעו הון תועפות! בהפועל חיפה זה אחרת, יואב כץ הוא לא מיליונר, והוא לא יכול לזרוק את הכספים שלו. אני זוכר שהוא הציל את הפועל חיפה בזה שהוא קנה אותם, ואני יודע שהוא מעריץ את הקבוצה. הוא לא מפזר כספים, בוא נגיד את זה בצורה כזאת, וזה קשה מאוד להצליח אם אתה לא משקיע..

אור: נכון, אני מאוד מסכים עם האמירה הזו. כי אם ניקח לדוגמא את מנצ'סטר סיטי, כמו שאמרת, או פ.ס.ז, או ברצלונה אפילו, קבוצות שבאמת משקיעות הרבה מאוד כסף כל שנה, ומגיעות הכי רחוק, וגם בארץ, מכבי ת"א גם…

רובי: תראה, ברגע שאחת הקבוצות האלה רוצות איזה שחקן, היא תקנה אותו בכמה שצריך להשקיע, וככה יש לקבוצות האלה את השחקנים הטובים בעולם. אבל יחד עם זה צריך משחק קבוצתי כדי להצליח בכדורגל..

אור: נכון. אתה שיחקת בשנות השישים, איך אתה חושב שהכדורגל היום שונה מהכדורגל שהיה אז, בתקופה ההיא?

רובי: זה מעניין. שאשתי, יהודית, היא לא מסתכלת הרבה על כדורגל, אבל מדי פעם היא רואה חצי משחק פה, חצי שם, והיא אומרת לי: "רובי, השחקנים האלה משחקים במהירות עצומה! זה לא כמו שהיה בזמנך..". אמרתי לה: "הכדורגל מתקדם". בארץ אני לא יודע אם הוא מתקדם הרבה, אבל כשאני מסתכל על משחקי כדורגל בליגה האנגלית, ואני רואה את המהירות של הטיפול בכדור, ואת היציאה, ואת הכושר.. ישראל תמיד הייתה בעיה של כושר. אנחנו התאמנו 3 פעמים בשבוע, וזאת אחת הבעיות העיקריות של ישראל. בעיה נוספת זו התודעה.

שחקנים מרימים את האף ומתחילים לחשוב על כסף כל הזמן. ברגע שחתמת, זהו זה, אתה סגור לשנה שנתיים, אתה לא צריך לחשוב על כסף בכלל, זה יקלקל לך את הריכוז במשחק. תפתח את עצמך, ואז תוכל, כשאתה הולך לחוזה הבא, לעמוד על תנאים שאתה מעוניין בהם.

אם תיקח את הדוגמא של ערן זהבי, הוא שחקן מצויין, אבל קצת קילקל לו התודעה שלו.. הדוגמא הכי טובה הייתה שהוא לקח את סרט הקפטן וזרק על הרצפה. זה דבר שאסור לעשות! להיות קפטן זה כבוד גדול מאוד, קפטן של הנבחרת, לא עושים כזה דבר. טוב, הענישו אותו או משהו, אז הוא למד לקח…

אור: אז כמו שאמרת, הכדורגל שונה מבחינת כסף, שהיום שחקנים עוברים רק בגלל כסף. גם מבחינה טקטית… איך זה היה אצלכם?

רובי: היום הכדורגל, המגרש הפך להיות קטן יותר. הכושר והמהירות של השחקנים מאפשר להם לנוע.. אם תסתכל על משחק מתקדם, אתה תראה ש - 11 שחקנים משחקים בהגנה, ו - 11 יוצאים להתקפה. זה לא היה. בזמנו אמרו: המגנים אסור להם לעבור את האמצע. זה היה מצחיק.. אבל הכדורגל ממשיך בהתקדמות שלו. הכל השתנה.. אבל זה יפה לראות את הכדורגל היום..

אור: שאלה לסיום, מי השחקן שהכי אהבת לשחק לצידו?

רובי: היו כמה שחקנים שאהבתי לשחק איתם, אפילו שהם לא הגיעו לרמות הכי גבוהות, וזה היה רק בגלל שהם הבינו אותי, הם הבינו איזה כדור אני רוצה, לאן אני רוצה לקבל אותו. אחד מהם היה יהושע פלגי, שהוא לא היה שחקן ליגה מצטיין, אבל מבחינתי הוא סיפק לי את רוב הכדורים כששיחקנו באותה תקופה.. כמובן איציק אנגלנדר, היה שחקן טכני יוצא מן הכלל, אבל בגלל שהוא היה שמאלי, הוא העביר את כל הכדורים לצד ימין, במקום לשתף פעולה ישר איתי. אבל שיתפנו פעולה. ויקטור, הבן דוד שלי, ידעתי תמיד שאם אני מעביר כדור לכל רוחב המגרש, הרמה, זה היה מגיע אליו, כי הוא היה יוצא מן הכלל במשחק הראש שלו. והיה אפרים לאופר ואיציק רזון, היו הרבה שחקנים טכניים בהפועל חיפה. אפילו אחד שקראו לו מנחם אורבך, כשהוא הגיע להפועל חיפה מהרצליה.. הרבה שחקנים בהפועל חיפה. בנבחרת כמובן היו הרבה יותר שחקנים טכניים…

אור: קודם כל, נחמד לשמוע. אז רובי, קודם כל אני מאחל לך המון מזל טוב! שפע של בריאות ושמחה, ותודה רבה שהסכמת להתראיין, ותודה על מה שתרמת לכדורגל הישראלי, כי תרמת הרבה לכדורגל שלנו!

רובי: תודה על כל התודות, תצליח! ואולי נתראיין עוד פעם בעתיד כשתהיה כתב ראשי איפה שאתה רוצה להיות...

(הראיון פורסם ב - 15 למאי 2021)