אכזבה. סיכום הפסד הנבחרת 2-3 לסקוטלנד

המשחק הזה הכיל את הכל. שערים, מהפך דרמטי, קהל שדוחף ביציעים, שערים מרהיבים, פנדל, VAR ונבחרת אחת שיוצאת מאוכזבת.

נבחרת ישראל יצאה למשחק חוץ בסקוטלנד, היריבה אותה פגשנו 4 פעמים בשנה האחרונה, למשחק שאסור להפסיד.

בזמן ההמנון של הנבחרת, אצטדיון שלם מלא שרק בוז צורם, שלא היה נעים לשמוע.

בזמן ההמנון קרה דבר נוסף - נאתכו לא שר.

אין לי בעיה שנאתכו ישחק בנבחרת, להיפך. הוא שחקן טוב. הוא מבשל, כובש, ולוקח חלק פעיל במשחק, שלפעמים גם עוזר לנו לנצח. אבל ברגע שהוא לא שר את ההמנון, כשהוא עם סרט הקפטן על היד, זה משהו שצריך לדבר עליו.

קחו לדוגמא את שחקני נבחרת איטליה, ששרים את ההמנון עם דמעות בעיניים, צועקים אותו. כי הם יודעים שמאחוריהם עומדת אומה שלמה, עומד עם שלם, שרק רוצה לשמוח.

נאתכו הוא לא השחקן היחיד שלא שר את ההמנון. יש עוד מספר שחקנים שלא שרים. וזו זכותם המלאה. כל אחד יעשה מה שטוב לו. מי שלא רוצה לשיר - לא חייב. אבל קפטן זה משהו אחר.

קפטן זה לא רק תפקיד על המגרש, זה הרבה מעבר. קפטן מייצג את הנבחרת. השחקן שעונד את סרט הקפטן על הזרוע חייב לשיר את ההמנון. חד וחלק.

ושוב אדגיש - אין לי שום בעיה עם נאתכו. אבל בתור קפטן שמייצג את עם ישראל, הוא צריך לשיר את ההמנון..

נעבור למשחק, שם נבחרת ישראל פתחה מצויין. כעבור 5 דקות בלבד ערן זהבי הפציץ את הרשת בבעיטה חופשית אדירה והשתיק את כל האוהדים (שכאמור, שרקו בוז בהמנון). עם כיבוש השער הוא גם השתווה למוטלה שפיגלר בראש טבלת מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים (32 שערים). מה שבאמת מטורף פה הוא שלערן זהבי לקחו 67 משחקים להגיע למספר הזה, בעוד לשפיגלר לקחו 83 משחקים.

הנבחרת לא הורידה הילוך, ולמרות שספגה שער (30) אחרי טעות בהגנה, תוך 2 דקות היא שוב מצאה את הרשת, הפעם מרגליו של מונאס דאבור.

עצירת הפנדל של אופיר מרציאנו בתוספת הזמן נתנה לנו תחושה שהפעם אנחנו יכולים לנצח בסקוטלנד.

המחצית הראשונה הייתה אחת המחציות הטובות ביותר של הנבחרת בשנים האחרונות.

החל מאופיר מרציאנו בשער, דרך אבו עביד (שערך את הופעת הבכורה בהרכב) בהגנה, עד ערן זהבי, שהיה מצויין.

במחצית השנייה הכל השתנה, ההגנה נחלשה, והנבחרת נראתה לא טוב. סקוטלנד כמובן ניצלה את זה בכדי להשוות את התוצאה (57), והמשיכה לחפש מהפך.

לאור התוצאה, המצטיין של המשחק הוא ללא ספק אופיר מרציאנו, שסיפק תצוגת משחק מהטובות שלו במדים הלאומיים. בלעדיו, התוצאה הייתה 5-2 לסקוטלנד.

ואז, בדקה ה - 94 (מתוך 6 דקות תוספת זמן) זה קרה. ספגנו שער ממצב נייח. שוב.

עוד הפעם אנחנו מפסידים, למרות מחצית ראשונה טובה. תחושת ההחמצה מגיעה. התחושה שהניצחון הזה היה בידיים שלנו, והפלנו אותו. בעטנו בדלי. ניהול משחק לא טוב של ווילי רוטנשטיינר במחצית השנייה, ושילמנו על כך.

לפני המשחק כולם אמרו שהמשחק הזה יקרב אותנו לפלייאוף. אבל גם אם היינו מנצחים לא היינו מגיעים לפלייאוף. כי יש נבחרות יותר טובות מאיתנו.

מה שנותר לנו הוא להמשיך להתרפק על זיכרונות העבר, ולהנות מהמשחקים הטובים שהיו ויהיו לנו. כי לטורניר גדול אנחנו לא נעלה בקרוב. זה לא אנחנו. זה הם.