רגע האמת / לקראת ישראל - רומניה במוק' היורו

הערב (21:45) נבחרת ישראל תצא למשחק חוץ נגד רומניה במסגרת המחזור ה 5 של מוק' היורו, ומבין כל המשחקים של הנבחרת עד כה בקמפיין הנוכחי, זה ללא ספק המשחק הכי חשוב, המשחק שיכול להעיד לאן הקמפיין הזה הולך.

אם מסתכלים על תמונת הבית של הנבחרת שלנו, אפשר פחות או יותר לדעת את התמונה. שוויץ, הנבחרת החזקה ביותר בבית, רוב הסיכויים שתסיים במקום הראשון. נבחרות בלארוס, קוסובו ואנדורה ככל הנראה יסיימו אחרונות, ככה שנותרנו עם 2 נבחרות: ישראל ורומניה, שייאבקו על המקום ה 2 בבית, ממנו מעפילים ישירות ליורו 2024.

אין ספק שעבור נבחרת ישראל זו תהיה משימה לא פשוטה, שכן ההיסטוריה של הנבחרת מלמדת אותנו לא לצפות לכלום מלבד לכישלון. אבל אם אנחנו מצליחים לנצח ברומניה, אפשר להמשיך לחלום על היורו. אם אנחנו מפסידים, במשחק שהוא כל כך חשוב עבורנו, אין סיבה להמשיך לחלום.

אם נחזור אחורה, לא חסרות דוגמאות לקמפיינים שנבחרת ישראל נכשלה בהם ולא עמדה בציפיות, גם כאשר היה לה סיכוי להוציא מהם משהו טוב.

פעם אחר פעם הנבחרת שלנו מגיעה לרגע בו אסור לה ליפול, ובכל זאת נופלת. ניקח לדוגמא את המשחק נגד סקוטלנד במסגרת פלייאוף ההעפלה ליורו 2020 (שנדחה ל 2021 בעקבות הקורונה). המשחק הסתיים ללא שערים, והגיע לדו קרב פנדלים. להבדיל ממשחק רגיל, בדו קרב פנדלים הכל יכול לקרות, זה רק עניין של מזל, הבעיה היא שגם המזל לא נמצא לצידנו ברוב המקרים. ערן זהבי ניגש לבעוט את הפנדל הראשון, והחטיא. למרות שאת כל שאר הבעיטות הנבחרת שלנו הצליחה להבקיע, הסקוטים לא החמיצו אפילו לא פעם אחת, והעפילו לגמר (שם גם ניצחו והעפילו ליורו).

אבל זו רק דוגמא אחת מיני רבות על הנבחרת שלנו. השאלה שצריכה להישאל היא האם בכלל כדאי לפתח ציפיות. האם כדאי להפסיק להיות אופטימיים בתחילת כל קמפיין, אולי כדאי להפסיק להגיד שהנה, הפעם אנחנו מעפילים לטורניר גדול.

התשובה היא לא חד משמעית. מצד אחד, אין כמו לפתח ציפיות, לחלום בענק, ולפנטז על העפלה היסטורית לטורניר גדול. במיוחד אצל ספורטאים, ככל שהשאיפות גדולות יותר, ככה המאמץ וההשקעה של השחקנים יהיו גדולים יותר. הרצון להצליח מוציא מהשחקנים צד שהם לא תמיד יודעים על קיומו. מצד שני, כגודל הציפיה גודל האכזבה. מרוב שאנחנו מצפים מהנבחרת שלנו כל פעם מחדש, אנחנו סתם מתאכזבים אחר כך.

אבל הפעם, בשונה מפעמים אחרות, יש תחושה שאשכרה אפשר לעשות את זה, יש תחושה שאפשר להעפיל ליורו.

זה המצב בטבלה נכון לכתיבת שורות אלו:

מקום 1 - שוויץ, עם 10 נק'

מקום 2 - רומניה, עם 8 נק'

מקום 3 - ישראל, עם 7 נק'

למרות פתיחה חלשה של הקמפיין, הן מבחינת תוצאות והן מבחינת יכולת, ישראל עדיין במצב בו היא יכולה להעפיל ליורו. כל מה שהחבורה של אלון חזן צריכה לעשות זה לסיים את הקמפיין במקום השני. בשביל לסיים שם, אנחנו חייבים קודם כל לנצח את רומניה הערב.

הכוכב של הנבחרת שלנו, שעליו אפשר לסמוך שיעשה את ההבדל, הוא כמובן מנור סולומון, אחד הליגיונרים המוצלחים ביותר שיש לנו היום.

רק בשבת האחרונה הוא פתח בהרכב של טוטנהאם (בפעם הראשונה במשחק ליגה) ובישל 2 שערים לסון בדרך לניצחון ענק 5-2 על ברנלי. אין ספק שהעובדה שסולומון נמצא בכושר מעולה וגם סוחט מלא מחמאות על היכולת שהוא מפגין על המגרש יכולה לעזור לנו ברומניה.

רק במחזור הקודם של מוק' היורו, במצב של 1-1 ביתי (ומאכזב) נגד אנדורה, סולומון הבקיע את שער הניצחון ומנע מהנבחרת שלנו מבוכה ענקית.

ONE / הציל את הנבחרת ממבוכה - סולומון חוגג את השער נגד אנדורה

גם אם ננצח הערב את רומניה, זה עדיין לא מבטיח לנו את המקום השני בסיום הקמפיין. יש לנו עוד סיבוב שלם לשחק, כולל פעם נוספת נגד רומניה במחזור הסיום.

למרות זאת, ניצחון בהחלט יכול לעזור למנטליות ולביטחון של השחקנים, להראות שהגענו לרגע האמת ואנחנו לא מוכנים ליפול בו. ניצחון על רומניה לא רק יעלה את ישראל למקום ה 2 בבית, אלא גם יעלה את רף הציפיות ממנה, ואת הביטחון העצמי. לנבחרת ישראל יש הזדמנות פז להוכיח לנו האוהדים, ובעיקר לעצמה, שהיא יכולה להסתכל בלבן של העיניים של כל הנבחרות האחרות.

אלון חזן מבין את זה, מקבלי ההחלטות מבינים את זה, אבל משום מה נראה שאף אחד לא פועל כדי להפוך את הנבחרת לגרסה הכי טובה של עצמה.

ההוכחה לכך היא סאגת ערן זהבי, סאגה כל כך מיותרת, שמונעת בעיקר מאגו, ורק מוכיחה את האמת המצערת שכנראה טובת הנבחרת לא נמצאת בראש הרשימה.

אם ערן זהבי הוא הכוכב של הנבחרת, למה למנוע ממנו לשחק? ההרגשה היא שלא מדובר בהחלטה טקטית או מקצועית, אחרת ערן זהבי כבר מזמן היה בסגל. לדעתי, ולדעת אוהדים רבים, התשובה היא אגו. מקבלי ההחלטות פשוט מתעלמים מהעובדה שבלא מעט נבחרות הכוכבים מקבלים חדר לבד, ומתרצים את אי הזימון של זהבי לנבחרת בכך שהוא לא יקבל חדר משלו.

ערן זהבי הוא הכוכב של נבחרת ישראל. הוא מלך השערים שלה בכל הזמנים (!) והוא עדיין בכושר אדיר. אז במקום לזמן אותו ראשון, לא מזמנים אותו בכלל. ברוב הנבחרות הכוכב מקבל את כל התנאים שיעזרו לו להציג את היכולת הכי טובה שיש על המגרש, משום מה רק בישראל זה לא קורה. הרי זהבי בסופו של דבר יכול להעלות את הנבחרת שלנו ליורו. למנוע ממנו לשחק בגלל סיבה כזאת זו בעיטה בדלי, דלי שכבר בעטו בו יותר מדי פעמים בהיסטוריה של הנבחרת שלנו.

ONE / שחקני הנבחרת מאוכזבים

אז יקומו אוהדים ויגידו שהקיץ האחרון, שלווה בהצלחה אדירה של נבחרות הנוער, הוא בנייה וחשיבה לעתיד, והכוכבים של הקיץ האחרון יכולים להביא אותנו לטורניר גדול. אולי, אבל זו לא חשיבה ואו בנייה לעתיד. תמיד יש דור שמגיע פעם בכמה זמן ומקפיץ את הכדורגל הישראלי, ומרחיב את ההישגים שלו. אבל לא מדובר כאן בבנייה. מאחורי הקיץ האחרון לא הושקעה מחשבה, וחבל. לפני מס' שבועות כתבתי טור שמסביר כיצד ניתן לגדל דור חדש של כדורגלנים ישראליים מצליחים, ואין ספק שברגע שתהיה השקעה חזקה וטובה מספיק, עם חשיבה על העתיד שלנו, המצב יכול להיראות הרבה יותר טוב.

בסופו של דבר, רגע לפני המשחק הגורלי שלנו נגד רומניה, צריכה להישאל השאלה - האם אנחנו באמת רוצים להעפיל לטורניר גדול? ברור שכן. אבל האם אנחנו עושים הכל כדי להעפיל? חד משמעית לא. הרי אם היינו עושים הכל, ערן זהבי היה כבר מזמן בסגל, מקבלי ההחלטות היו פועלים נטו מתוך רצון שהנבחרת תצליח.

הרי קל לחלום על העפלה לטורניר גדול, קל לדבר לפני כל קמפיין מוק' ולומר לעצמנו שהנה, הפעם זה שלנו, אבל עדיין בכל קמפיין מחדש אנחנו מתאכזבים, מפסידים, ויוצאים עם תחושת החמצה.

כל עוד משהו לא ישתנה - גם היכולת של הנבחרת לא תשתנה, ואנחנו נמצא את עצמנו בלופ אינסופי של אי העפלה לטורנירים ותחושת כישלון.

לעדכונים נוספים על כל מה שקשור לכדורגל אל תשכחו לעקוב אחרי טיקי פאקה ברשתות החברתיות (אינסטגרם, טוויטר ופייסבוק), וגם להאזין לפודקאסט (בספוטיפיי וגוגל פודקאסט).